הפילוסופיה של המים

בואו נגיד את זה בלי להשתהות: מצב במים בישראל הוא גרוע ביותר. קודם כל מכיוון שאין מים. מצב הכנרת והאקוויפרים נמצאים עמוק מתחת לקו האדום ומחסור המים גדול. אבל בישראל, כמו בישראל, זו רק תחילת הבעיה. איכות המים המקומית סובלת מהזנחה פושעת.

אחת הסיבות לזיהום במי השתיה נובע מכך שרוב המים נשאבים מאקוויפר החוף, הנמצא מתחת לאזורים הבנויים של המדינה. מדובר על אזורים צפופים מאוד שיוצרים זיהום שחודר למי התהום. בנוסף קיים זיהום ממקורות חלקאיים, חומרי הדברה וזיהום המגיע ממפעלים, כמו דלקים ומתכות.

ומעבר לזיהום מעשה ידי אדם קיימים מזהמים נוספים: מוצקים מרחפים, קשיות מים וכלורידים. השיטה הטובה יותר להתמודד עם זיהום המים בישראל היא קודם כל על ידי מניעה, גם אם לא תמיד הדבר אפשרי. ישנן מספר שיטות טיפול במים מזוהמים ובינהן: זיקוק, ניטריפיקציה, ספיחה, נידוף ואלקטרודיאליזה. לכל שיטה עלות טיפול שונה שגם היא נלקחת בחשבון כאשר בוחרים בה.

6258845837_b12c284b73_b

פוגעים בחותרי הקיאקים

בנוסף למי השתיה, קיים גם זיהום בים, המשמש אותנו ככלי תחבורה, כמקור למזון וכמקום נופש. לים חשיבות אקולוגית רבה והאצות הקיימות בו מייצרות חמצן. הזיהום הקיים בכנרת, בים המלח, הים התיכון והים האדום הורסים את אוכלוסיות החיים בו.

למרבה הצער, כמו בכל כלכלה קפיטליסטית, הגורמים העשירים, היינו – כלי השיט הגדולים, מעבורות המטען וכו, יוצרים את הזיהום המירבי בגלל הפסולת הרבה שהם מייצרים ולמעשה מזהמים את הים בדלק ושפכים רעילים אחרים שמנטרלים את יכולתם של כלי השיט הקטנים (אלה העוסקים בגלישת גלים, סאפ, מכירת קיאקים ועוד) ליהנות מהים, כמו גם לרוחצים בקו החוף.

הים בישראל חשוף לשפך הביוב והוא עלול לפגוע לא רק באוכלוסיית יצורי הים אלא גם בבני האדם, בגלל חיידקים וחומרי הדברה אחרים.

כאן ראוי לציין שהזיהום נגרם לא רק מגורמי תעשייה, אלא גם מהתושבים שמותירים אחריהם פסולת שאינה מתפרקת ולכן גם היא מזהמת את המים.

ישראל אמנם חתומה על אמנת ברצלונה, המחייבת שמירה על הסביבה הימית ועל חופי הים התיכון והחיים בו, אבל בפועל פעולות המניעה והטיפול הן מועטות ולא מספקות, וכך נוצר מצב דורסני ולא מאוזן שהטובה הכלכלית פועלת באופן עיוור לעומת הטובה הסביבתית.

מביוב ועד בנקים – איך דברים עובדים

כדי להבין כלכלה צריך להתחיל בבסיס. ואיפה הבסיס אתם שואלים? בביוב כמובן – מאחורי הקלעים של החיים. המקום שבו הכל מתחיל ונגמר.

אבל קצת רקע לפני:

ליברליזם

אין אסכולה של ליברליזם בכלכלה הפוליטית, כי הוא מפריד לחלוטין בין פוליטיקה לכלכלה, אבל הרי גם זו קביעה אידאולוגית. אז מה בכל זאת:
1.    שוק חופשי
2.    מינימום התערבות מדינית
3.    חופש ושוויון אינדבידואליסטי
4.    ספונטניות השוק שפועל עם לוגיקה פנימית – כזה הנוצר מהטבע האנושי האקונומי
הליברליזם רואה את השוק כזירה המגבירה את הייעילות הכלכלית והצמיחה. היחיד הוא תמיד רציונלי שרוצה למקסם את הרווחים שלו, או לשלם את המינימום. הגישה הנאיבית הזו מניחה גם שהיחיד תמיד מקבל את כל המידע. בשוק זה המחירים יקבעו לפי ביקוש והיצע וההחלטות הכלכליות הן לפי כדאיות ולכן מנוטרלות מפוליטיקה. המדינה אמורה להתערב רק כשיש כשלי שוק. אפילו מלחמות לא משפיעות בהכרח על ההליך הכלכלי.
אז מה הבעיה? ההנחה שהאדם רציונלי לא ריאליסטית, כמו גם ההנחה שסחר נעשה בין שווים, באופן חופשי ושהמידע תמיד נגיש לכל היא מוטעית.

מרקנטליזם

הפעילות הכלכלית אמורה לשרת את מטרות המדינה והאינטרסים שלה. המרקטנליזטים יטענו כי עושר הוא חיוני לעוצמה, עוצמה חיונית להשגת עושר, עושר ועוצמה הן מטרות נעלות במסגרת האומה. יש הרמוניה בין השניים, למרות שלעתים צריך להקריב את העושר. גישה זו רואה מאבק בין מדינות כפוליטי וכלכלי גם יחד, כי מקורות כלכליים הם דבר הכרחי להשגת כוח.
אז מה הבעיה? המרקנטליזם מניח שיחסי המדינות הוא תמיד משחק סכום אפס, אבל לפעמים גם שתי מדינות יכולות להרוויח. בנוסף, לטווח הקצר המרדף אחרי עוצמה ועושר יכולים להתנגש זה בזה. המרקנטליזם לא מתייחס לאנשים וקבוצות שרוצות לכוון את מטרות המדינה לתיעול האינטרסים שלו.

מרקסיזם

1.    חברה בלתי שוויונית, ללא יכולת שינוי
2.    כוחות יצרניים הכרחיים לשינויים היסטוריים
3.    הייצור נשלט על ידי סט של חוקים
הקפיטלזים מוגדר כבעלות פרטית על אמצעי הייצור והוא מתקיים בגלל אלה השואפים למקסם רווחים. העבודה הפכה לסחורה המושפעת ממנגנון המחירים. לפי מארקס המקור, ההתפתחות והמוות של הקפיטליזם נשלטים על ידי 3 חוקים כלכליים: הראשון הוא חוק הדיספרופורציה, שגורס כי אין שיווי משקל של מחירים בשוק. השני הוא חוק הצבירה של ההון שנמצא בידיים של מעטים בלבד. והשלישי הוא חוק צניחת הרווחים לפיו תיווצר סטגנציה ותרד המוטיבציה להשקיע.
אז מה הבעיה? המרקסיזם לא מעריך את יכולת התכנון והאסטרטגיה.

ביוב
כלכלה=ביוב

מאינסטלציה ועד בנקאות – נותני שירות בישראל

אנשים רבים, כאשר מדברים איתם על כלכלה הם חשים שהנושא רחוק מהם, שלא בצדק. אולם אם מורידים את הכותרת לדרגת הצרכנות, הם מצליחים לגעת בחשיבות הדבר. צרכנות היא תפיסת עולם לכל דבר שגם היא מרכזת בתוכה אינטרסים כלכליים ופוליטיים. עם קום המדינה קם בישראל חוק המפקח על מחירי מצרכים ושירותים מסויימים. זהו חוק פוליטי לכל דבר כיוון שהוא נועד לגרום ליציבות במדינה שהיתה במצב חירום.
אחריו באו חוקים אחרים של פיקוח מחירים וסימון מחירים המעידים על נסיון המדינה להתערב בכוחות השוק. מדינות ליברליות רבות המנהיגות שוק חופשי יבחרו שלא להתערב באופן הזה, לעומת אחרות. ממש כמו הפרדיגמות הכלכליות הבסיסיות, גם הנושא הצרכני נתון לתפיסות עולם שונות.
כמובן שנושא הצרכנות יורד גם הוא שלב, לשלב הלקוח אל מול נותן השירות. כיום אנחנו כבר לא חברה עם צרכים קיומיים בלבד, אלא מערכת מורכבת וצרכנית, שלמדינה אגב יש אינטרס ברור להגביר אותה, כדי להגביר את הכלכלה. הצורך בלצרוך מוצרים עומד כיום בבסיס הכלכלה. הוא הביוב שלנו. ומי שמבין את הנקודה הזו, ועד כמה היא פוליטית, יכול לאגור הרבה כוח.
נותני שירות חוששים תמיד מול כוחו הצרכני האדיר של הציבור ומכך שיתאגד מולם, ובמקרה הזה דווקא ארגונים גדולים, כמו הבנקים, מושכים הרבה תשומת לב אליהם, ואנחנו רואים קמפיינים ומחאות רבות נגד כוחם של אותם גופים ותשלום העמלות שהם גובים מהציבור הרחב. דווקא נותני שירות פרטיים, למשל שירותי ביובית, יכולים לעבור מתחת לראדר הצרכני והיחסים של הספק-לקוח הרבה פחות חשופים לעין הציבור ומאפשרים חקיקה או התערבות מדינית.